ספרות גרמנית בתקופת הרפורמציה - היסטוריה ישראלי

ספרות גרמנית בתקופת הרפורמציה


בעשורים שלאחר המלחמה הייתה תחייה ספרותית עם רומנים בעלי ביקורת חברתית מאת סופרים כמו היינריך בל, גינטר גראס, זיגפריד לנץ ומקס פריש. סופרי מזרח גרמניה עסקו בעיקר בריאליזם הסוציאליסטי בעוד שנושאי הספרות במערב גרמניה היו מגוונים יותר. משורר בולט ויוצא דופן, המבטא את חוויות השואה בשפה הגרמנית, הוא פאול צלאן, היהודי יליד בוקובינה שבחר בגרמנית כשפת יצירה עיקרית. משנות השבעים עד שנות התשעים התעסקה הספרות בתקופה הנאצית. בין סופרים הנחשבים של התקופה ניתן למנות את אינגבורג בכמן, הורסט בינק, יוהנס בוברובסקי, אובה ג'ונסון, ארנו שמידט, מרטין ואלזר, פטר וייס וכריסטה וולף.

בתקופת האימפריה הגרמנית גדלו תנועות ספרותיות אנטי נטורליסטיות, הן באו לידי ביטוי כסימבוליזם ואימפרסיוניזם בשירה (שטפאן גאורגה, ריינר מריה רילקה, הוגו פון הופמנסטאל) ובסיפורת (תומאס מאן, אלפרד דבלין, הרמן הסה, פרנץ קפקא, רוברט מוסיל, הרמן ברוך). והן גם באו לידי ביטוי כאקספרסיוניזם בפיוטים (גאורג טראקל, גאורג היים, גוטפריד בן) ובדרמה (פרנק ודקינד, גאורג קייזר, ברטולט ברכט). הספרות של רפובליקת ויימאר נטתה כלפי מוטיבים שלפני המלחמה והצטיינה בניבויים רשמיים ויוזמות. פעילות זאת הוחנקה עם עליית הנציונל-סוציאליזם, שעודד הגירת סופרים מובילים כגון תומאס מאן וארנולד צווייג. בשלהי המאה השמונה עשרה הרומנטיציזם הספרותי שהתחיל בגרמניה אצל פרידריך פון שלגל שם דגש חזק יותר על רגש סובייקטיבי. סוגה ספרותית חדשה נולדה, הסיפורת, סיפור פרוזה שעסק לעיתים קרובות ביסודות על טבעיים. משוררים רומנטיים טיפוסיים היו לודוויג טיק, קלמנס ברנטאנו ויואכים פון ארנים, שהיו גם מלקטים ועורכים של סיפורי עם ושירי עם, שהולחנו על ידי רוברט שומן ואחרים. פרייהר פון אייכנדורף, אדלברט פון שאמיסו ולודוויג אולאנד היו בין היוצרים הבולטים של הרומנטיציזם. המגמות ההיסטוריות של הרומנטיציזם נוספו בידי האחים גרים.

ארנסט תיאודור אמדאוס הופמן היה הפסיכולוגיסט הגדול של הרומנטיציזם הלא מודע. כותבי המחזות הנחשבים של הרומנטיציזם היו היינריך פון קלייסט, פרנץ גרילפרצר וכריסטיאן פרידריך הבל.