מדריך הסקי הבינלאומי - היסטוריה ישראלי

מדריך הסקי הבינלאומי

אברהם לייב בצעירותו

בימי החורף הקרים, כשפתיתי השלג הלבנים מכסים בסבלנות מופתית את אתר החרמון בארץ הקודש, הרב אברהם לייב – מדריך סקי בינלאומי בעברו, נזכר בימים שהיה נער, עת גילה לראשונה את אהבתו לגלישה בהרים הלבנים של עיר הקיט ברילוצ'ה שבארגנטינה, ארץ מולדתו. כיום, 20 שנים אחרי שחזר בתשובה, אברהם הוא אב לחמישה ילדים שמשקיע את האדרנלין של הספורט האתגרי בלימוד התורה, הרצאות לזיכוי הרבים, כתיבת ספרים, וגם לאהבה הישנה שלעולם לא חלפה – הסקי. "אומנם סבי וסבתי היו במקור אנשים שומרי תורה ומצוות, אבל חייתי ללא זיקה ליהדותי, בגלל שעם עזיבת אירופה הם הפסיקו לקיים מצוות. ידענו כמובן שאנחנו יהודים, אבל לא קיימנו אורח חיים שקשור למסורת", הוא מספר השבוע. "למעט דבר אחד – סדר פסח. זאת הייתה מסורת שלא ויתרנו עליה. חוץ מזה חיינו תחת הרושם שהחרדים הם אנשים סגורים, מוזרים, כביכול חיים בפלנטה אחרת. אף פעם לא הכרתי אישית אדם דתי או חרדי כדי לשוחח אתו על התורה. זכור לי שכאשר נסעתי לישראל בגיל 17 במסגרת 'תכנית תפוז', סיפרו לנו המארגנים על החרדים, ולאחר מכן גיליתי שהדברים היו שקריים. הנתק מהחברה החרדית היה כה גדול, שפשוט לא התנסיתי מעולם בהכרתם".

אברהם מתגורר כיום בבני-ברק. אשתו, ילידת צ'ילה, עשתה אף היא את צעדיה ליהדות בכוחות עצמה. "עליתי לארץ בשנת 2002 כשהייתי בן 32. לפני כן התגוררתי במיאמי במשך 4 שנים. מאחר שכבר הייתי בתהליך התשובה, נכנסתי ישר ללמוד בישיבת 'אור שמח' לדברי ספרדית, ותוך שנה הכרתי את אשתי, שעלתה כ-4 שנים לפני כן, ונישאנו בירושלים". הוריו ובני משפחה נוספים חיים עדיין בארגנטינה. "אומנם תמיד הייתה אנטישמיות ותמיד תהיה, אבל באופן יחסי זה מינורי, אפשר לחיות בשלום. יחד עם זאת, מאז שאני ילד גדלתי בהרגשה שאני שונה בגלל יהדותי. בתיכון, שהיה בעצם בית ספר גרמני, גרמה לי החברה, לא פעם, להרגיש שאני שונה. בכיתתי היינו שלושה תלמידים יהודים בלבד, ומיד התיידדנו. בהזדמנות אחת, בשעת ההפסקה, התחילו מספר תלמידים להתבטא לעברי בהתרסה נגד היהודים, וכמעט התחלנו לריב, אך התאפקנו, כך שהאירוע לא הגיע לשלבים חמורים יותר. כל זה גרם לי לחוש בושה כשהיה עליי להודות שהנני יהודי.

ברוך השם במשך הזמן השתנתה גישתי לחלוטין, והיום עובדת היותי יהודי נוסכת בי גאווה. כיום בארגנטינה יש הרבה יהודים דתיים וחרדים. עם זאת, אחרי מלחמת העולם השנייה היו חצי מיליון יהודים, היום יש פחות מ-200 אלף. למרבה הכאב, רבים מספור התבוללו". עד כמה סכנת ההתבוללות עומדת בפתח ומהדהדת? "בכל העולם יש סכנת התבוללות. לצערי כמעט בכל משפחה של יהודים שמתגוררים בחו"ל יש מישהו שגר או חי עם גויים. מצד שני יש ב"ה קירוב חזק. יש הרבה מאוד קהילות חרדיות חזקות. כמעט כל שנה אני טס לארגנטינה ומוסר שיעורים, יש שם התעוררות גדולה לצד סכנת ההתבוללות. ברגע שחיים בקרבה לגויים, יש היכרות והתקרבות. בארגנטינה ובדרום אמריקה המנטאליות של האנשים היא מאוד ידידותית, האנשים נחמדים ונעימים, כך שקל להתחבר אליהם. כל אחד אומר: 'בוקר טוב' ו'מה נשמע?', אפילו למי שלא מכירים. זה שונה מארץ ישראל. אני יכול לומר שרוב היהודים שחיים שם הם תינוקות שנשבו.

עד גיל 28 למשל לא ידעתי מה זה חרדי, ולמדתי עברית כמו שלומדים פה בארץ שפה שנייה, כלומר לא כשפה עיקרית. זה כל היהדות שהייתה לנו. קרובת משפחתי ששוחחה איתי אחרי שהתחלתי לשמור מצוות, התחילה לבכות בפתאומיות. התברר שהיא גרה עם גוי כבר 20 שנה. הנשמה שלה הרגישה שמשהו לא בסדר, אבל היא לא ידעה למה. לצערנו היא, וגם אני, גדלנו כמו תינוקות שנשבו". למה יהודי ארגנטינה לא עושים עלייה? "זה מאוד קשה. היהודים שם חיים טוב. יש להם פרנסה וחברים, ולכן מאוד קשה לעזוב. אני טס כל שנה לדרום אמריקה ורואה אנשים שחיים טובים יחסית. יש להם חופש ביום ראשון, אין את הלחץ שיש בארץ. לצערנו פה יש שנאת חינם בין חילונים לחרדים ששם אין, אין דבר כזה. באופן כללי אין שנאת חינם בין יהודים. לכן ברור להם שלא פשוט לבוא לארץ, מה גם שיש פערי מנטאליות ותרבות".