תקופת הקלאסיקונים הגדולים - היסטוריה ישראלי

תקופת הקלאסיקונים הגדולים

תוצאת תמונה עבור תקופת הקלאסיקונים הגדולים

אמינסקו נולד ב-15 בינואר 1850, באיפוטשט (Ipoteşti) שבמחוז בוטושאן (Botoşani), נסיכות מולדובה, כילד השביעי מתוך 11 במשפחת הקמינאר גאורגה אמינוביץ'. את ילדותו בילה בבוטושאן ובאיפוטשט בבית הוריו. מ-1858 ועד 1866 למד בבית הספר בצ'רנוביץ וסיים חמישי מבין 82 תלמידים. אחר כך למד שנתיים בגימנסיה Ober Gymnasyum. העדות הראשונה לכשרונו של אמינסקו ככותב הייתה ב-1866. בינואר של אותה שנה מת המורה לרומנית ארוֹן פוּמנוּל (Aron Pumnul) ותלמידיו הוציאו לזכרו חוברת בשם "דמעות של תלמידי הגימנסיה" (Lăcrămioarele invăţăceilor gimnaziaşti) ובו הופיע השיר שכותרתו "ליד קברו של ארון פומנול" (La mormântul lui Aron Pumnul) חתום בידי "מ. 

אמינוביצ'יו". ב-25 בפברואר של אותה שנה הודפס שירו "לוּ היה לי" (De-aş avea) בביטאון הספרותי של יוסיף וולקן, "פמיליה" (Familia משפחה), בפשט. שיר זה היה הראשון בסדרה של שירים של אמינסקו, שהודפסו בקביעות, כשלעיתים הודפסו שירים, שתרגם אמינסקו מגרמנית. היה זה יוסיף וולקן שלא אהב את הסיומת הסלבית של שם המשפחה של המשורר הצעיר "איץ'" ובחר עבורו שם עט "רומני" יותר: "מיכאי אמינסקו". ב-1867 הצטרף ללהקת התיאטרון של יורגו קאראג'יאלה (Iorgu Caragiale) כפקיד וכלחשן. שנה אחר כך עבר ללהקתו של מיכאי פסקלי (Mihai Pascaly). שתי הלהקות היו בין להקות התיאטרון הרומניות המובילות בזמנן, בלהקתו של פסקלי הופיעו מאטיי מילו ופאני טארדיני-ולדיצ'סקו (Fanny Tardini-Vlădicescu). בנובמבר של אותה שנה השתקע אמינסקו בבוקרשט ועבד כפקיד וכמעתיק עבור התיאטרון הלאומי. במהלך תקופה זו הוא המשיך לכתוב ולפרסם שירה.

הוא שילם את שכר הדירה שלו באמצעות שכר טרחה מתרגום מאות עמודים מספר של היינריך תאודור רטשר (Heinrich Theodor Rötscher), על אף שהתרגום לא הושלם בסופו של דבר. באותה תקופה הוא החל לכתוב את הרומן "גאונות צחיחה" (Geniu pustiu). ב-1 באפריל 1869 היה אמינסקו בין המייסדים של החוג לספרות "אוריאנט", שתחומי העניין שלו כללו איסוף של סיפורי אגדות, שירה עממית, ומסמכים הקשורים להיסטוריה הספרותית הרומנית. ב-29 ביוני של אותה שנה קיבלו חברי הקבוצה השונים משימה לבקר במחוזות השונים, האזור שהוקצה לאמינסקו היה מולדובה. בקיץ זה, הוא נתקל באקראי באחיו יורגו, קצין צבא בגן צ'ישמיג'יו, אמינסקו סירב להיענות להפצרותיו של יורגו לחדש את קשריו עם משפחתו. עוד בקיץ 1869 הוא נטש את להקתו של פסקלי ונסע לצ'רנוביץ וליאשי.

הוא חידש את קשריו עם משפחתו ואביו הבטיח לו קצבה קבועה, אם ימשיך את לימודיו בווינה בסתיו. באוקטובר 1869 התחיל את לימודיו בפילוסופיה באוניברסיטת וינה. בין השנים 1872 - 1873 למד באוניברסיטת ברלין תוך כדי לימודיו, קיבל בשנת 1873 משרה בקונסוליה הרומנית בברלין. כתמיד, הוא המשיך לכתוב ולפרסם שירה. כשמת שליטה לשעבר של נסיכות מוּנטניה, החלק של ברומניה בו נמצאת עיר הבירה בוקרשט, הנסיך "בארבוּ דימטריה שטירבי" (Barbu Dimitrie Ştirbey), הדפיס אמינסקו עלון לזכרו בשם "La moartea principelui Ştirbey".